ממה עשוי וזלין ולמה עברתי לאגוז שיאה

לאחר תהליכי הפרדה וטיהור מתקבל החומר המוכר המשמש כבר שנים רבות במשחות, במוצרי טיפוח ובתכשירים להגנה על העור.

אגוז שיאה מגיע ממקור שונה לחלוטין. עץ השיאה, Vitellaria paradoxa, גדל באזורים נרחבים באפריקה, ובהם גאנה.

בתוך הפרי נמצא הגרעין, המכונה בדרך כלל אגוז שיאה, וממנו מפיקים את השומן הצמחי המוכר לנו כחמאת שיאה.

אלה שני חומרי גלם שונים מאוד זה מזה במקורם ובהרכבם, אבל את שניהם אפשר למצוא בעולם מוצרי הטיפוח והטיפול בעור.

גם אופי ההתייחסות לחומרים כאלה משתנה בין תחומים וגישות שונות:

רופאי עור, קוסמטיקאיות, רוקחים וחוקרי ומפתחי מוצרי קוסמטיקה עשויים להתמקד בהרכב החומר, בבטיחות וגם באופן פעולתו על העור.

בעוד שאנשים העוסקים בתחומים כמו נטורופתיה, רפואת צמחים, ארומתרפיה ורפואה משלימה ניתן למצוא לעיתים דגש רב יותר גם על מקור חומרי הגלם, אופן העיבוד שלהם והשימוש המסורתי בהם.

אני הגעתי להשוואה בין וזלין לאגוז שיאה בדרך הרבה פחות מדעית והרבה יותר מקרית.

עד גיל 49 השתמשתי באין־ספור מוצרי טיפוח

עד גיל 49 סבלתי מתופעות עוריות שונות שליוו אותי במשך שנים.

הן גרמו לי לנסות שוב ושוב מוצרי טיפוח מסוגים שונים, ובהם גם משחות ומוצרים המבוססים על וזלין.

באותם ימים לא הקדשתי מחשבה מיוחדת לשאלה מה זה וזלין, מאין מגיע חומר הגלם שלו או כיצד מייצרים אותו.

מבחינתי הוא פשוט היה אחד מאותם חומרים מוכרים אשר נמצאים בארון התרופות וגם במוצרי טיפוח רבים.

המפגש שגרם לי לחשוב אחרת על חומרי הגלם שאנחנו מורחים על הגוף התרחש דווקא במהלך חופשת קיץ בקנדה.

האיש מגאנה עם הקערה הגדולה של חמאת שיאה

באותו קיץ ביקרתי עם בני בגן חיות גדול בקנדה. לכבוד חופשת הקיץ הוקמו במקום מגוון דוכנים שהציגו תרבויות, עבודות יד ומגוון מוצרים ממדינות שונות בעולם.

נכנסנו לדוכן גדול של עבודות יד ואמנות מגאנה שבמערב אפריקה.

ביציאה מהדוכן, באזור מוצל, עמד איש גדול ממדים מגאנה ולצדו קערה גדולה מלאה בחומר צהבהב.

הוא פנה בקול לעוברים והשבים ואמר משפט שנחרט אצלי:

„אנחנו לא שמים על הגוף שלנו את מה שאנחנו לא יכולים להכניס לתוך הגוף שלנו.”

לאחר מכן הוא הסביר בשפה פשוטה על אגוז השיאה, על הדרך שבה מפיקים ממנו חמאת שיאה ועל השימושים השונים שיש לחומר הזה בגאנה.

המשפט שלו כמובן אינו כלל רפואי או מדעי.

יש חומרים מצוינים לשימוש חיצוני שאינם מיועדים למאכל, ויש מוצרי מזון שלא נועדו למריחה על העור.

אבל הוא גרם לי לשאול שאלה שעד אז כמעט לא העסיקה אותי: ממה בעצם עשוי המוצר שאני מורח על הגוף?

כמובן שרכשתי ממנו קופסה קטנה של חמאת שיאה.

ומה קרה כשהתחלתי להשתמש בה?

התחלתי להשתמש בחמאת השיאה שקניתי, ומבחינתי מה שקרה לאחר מכן היה יוצא דופן:

התופעות העוריות שמהן סבלתי במשך שנים נעלמו, ועד היום, כ־15 שנה לאחר אותו מפגש, הן לא חזרו.

חשוב לי להדגיש שזהו הניסיון האישי שלי בלבד.

אינני יכול לקבוע שחמאת השיאה הייתה הסיבה לכך, והחוויה שלי אינה מחקר רפואי, המלצה טיפולית או תחליף להתייעצות עם רופא עור.

אבל היא בהחלט הייתה הסיבה לכך שהתחלתי להתעניין יותר במקורם ובהרכבם של חומרי הגלם הנמצאים במוצרי טיפוח.

אז מה זה וזלין וממה הוא עשוי?

כדי להבין מה זה וזלין, צריך להכיר את החומר שנקרא פטרולטום.

נפט גולמי הוא תערובת מורכבת מאוד של פחמימנים.

בתהליך הזיקוק והעיבוד מפרידים ממנו קבוצות שונות של חומרים בהתאם לתכונותיהן, ופטרולטום מופק מחלקים כבדים יחסית של תהליך העיבוד.

מבחינה כימית מדובר בתערובת חצי־מוצקה של פחמימנים, בעיקר פחמימנים רוויים בעלי שרשראות ארוכות.

חשוב להדגיש שהווזלין שנמצא במוצר קוסמטי או רפואי אינו פשוט נפט גולמי שהפך למשחה.

חומר הגלם עובר תהליכים של הפרדה, זיקוק וטיהור עד לקבלת פטרולטום בדרגה המתאימה לשימוש המיועד.

קיימות דרגות שונות של פטרולטום לצרכים תעשייתיים שונים, ואילו פטרולטום המשמש בתכשירים רפואיים ומוצרי טיפוח מיוצר ומטוהר בהתאם לדרישות הרלוונטיות לאותו שימוש.

כלומר, העובדה שמקור חומר הגלם של וזלין הוא בתעשיית הנפט מתארת את מקורו ותהליך ייצורו, ולא כשלעצמה קובעת דבר על איכותו של המוצר הסופי.

למה בכלל משתמשים בווזלין על העור?

אחת התכונות המרכזיות של פטרולטום היא יכולתו ליצור על פני העור שכבה אוקלוסיבית – שכבה המסייעת להפחית איבוד מים מהעור.

במילים פשוטות, וזלין אינו בעיקר חומר שמוסיף מים לעור, אלא חומר היוצר שכבת הגנה המסייעת לצמצם את התאדות המים שכבר נמצאים בו.

זו אחת הסיבות לכך שהוא משמש כבר שנים רבות במשחות וקרמים, מוצרים לשפתיים ותכשירים המיועדים לעור יבש או להגנה על פני העור.

מהו אגוז שיאה?

עץ השיאה גדל ברצועה רחבה באפריקה, וגאנה היא אחת המדינות שבהן לעץ ומוצרים המופקים ממנו יש חשיבות מסורתית וכלכלית רבה.

העץ מניב פרי שבתוכו נמצא גרעין עשיר בשומן.

הגרעין הזה מכונה בדרך כלל אגוז שיאה, והוא חומר הגלם שממנו מפיקים חמאת שיאה.

בשיטות מסורתיות האגוזים עוברים מספר שלבים שיכולים לכלול ייבוש, קלייה, ריסוק או טחינה, ערבוב עם מים, חימום להפרדת השומן.

בתהליכים תעשייתיים ניתן להשתמש גם בשיטות הפקה ועיבוד אחרות.

התוצאה היא חמאה צמחית מוצקה או חצי־מוצקה בטמפרטורת החדר, שצבעה וריחה יכולים להשתנות בהתאם למקור האגוזים ושיטת העיבוד.

ממה עשויה חמאת שיאה?

בניגוד לפטרולטום, המורכב בעיקר מפחמימנים, חמאת שיאה היא שומן צמחי.

היא מורכבת ברובה מטריגליצרידים ומחומצות שומן, כאשר בין חומצות השומן המרכזיות שבה נמצאות חומצה אולאית וחומצה סטארית, לצד כמויות קטנות יותר של חומצות שומן נוספות.

ההרכב אינו זהה בכל חמאת שיאה.

הוא עשוי להשתנות בהתאם לאזור שבו גדל העץ, לתנאי הסביבה, לאופן האחסון ולשיטת ההפקה והעיבוד.

חמאת שיאה הפכה עם השנים לחומר גלם נפוץ מאוד בתעשיית הקוסמטיקה, ואפשר למצוא אותה בקרמים, בשפתונים, בסבונים, במוצרי שיער ובמגוון רחב של תכשירי טיפוח.

בגאנה חמאת שיאה היא לא רק מוצר קוסמטי

זה היה אחד הדברים שעניינו אותי במיוחד בהסבר שקיבלתי מאותו אדם שפגשתי בקנדה.

בעולם המערבי רבים מכירים את חמאת השיאה בעיקר ממדפי הקוסמטיקה, אבל בחלק ממדינות מערב אפריקה, ובהן גאנה, היא משמשת באופן מסורתי גם כחומר גלם למזון.

השומן המופק מאגוזי השיאה יכול לשמש בבישול, בטיגון ובהכנת מאכלים ורטבים שונים.

גם תעשיית המזון עושה שימוש בשומנים המופקים משיאה, בין היתר ביישומים מסוימים בתעשיית השוקולד והממתקים.

כמובן שאין פירוש הדבר שכל חמאת שיאה שקונים בחנות קוסמטיקה מיועדת גם לאכילה.

מוצר קוסמטי ומוצר המיועד למזון מיוצרים ומשווקים לפי דרישות שונות, ולכן אין לאכול חמאת שיאה אלא אם היא מיועדת במפורש למאכל.

וזלין והאגוז שיאה – אותי עניין בעיקר מאיפה הם מגיעים

בסופו של דבר, ההשוואה שמעניינת אותי אינה בהכרח השאלה מה טוב יותר לעור.

זו שאלה אחרת לחלוטין, והיא תלויה בין היתר בסוג העור, במטרת השימוש, במצבו של האדם ובמוצר הספציפי שבו משתמשים.

אותי עניין משהו בסיסי יותר.

• מצד אחד נמצא וזלין – חומר מטוהר המבוסס על תערובת פחמימנים שמקורה בתהליכי עיבוד של נפט.
• מצד שני נמצא אגוז השיאה – גרעין של פרי הגדל על עץ אפריקאי, שממנו מפיקים שומן צמחי המשמש הן כחומר גלם קוסמטי והן, בתרבויות מסוימות, כחלק מהתזונה.

שניהם הגיעו אל עולם הקוסמטיקה ממקורות שונים לחלוטין.

ואולי זו הסיבה שאותו מפגש מקרי בקנדה נשאר איתי במשך כל כך הרבה שנים.

האיש שעמד ליד הקערה הצהובה לא גרם לי לפסול חומר אחד או להכריז שחומר אחר טוב ממנו.

הוא פשוט גרם לי להתחיל לשאול שאלה שלא שאלתי קודם:

ממה עשוי הדבר שאני מורח על העור?

במקרה האישי שלי, התשובה לשאלה הזאת הובילה אותי לאגוז השיאה – ומאז נשארתי עם חמאת השיאה.

לקריאה נוספת:

• סוגי צבע עיניים