שקיות זיפלוק הן שקיות פלסטיק בעלות מנגנון סגירה מובנה המאפשר לפתוח ולסגור את השקית פעמים רבות ללא דבק, קשירה או הלחמה מחדש.
בחלק העליון של השקית נמצאים שני פרופילים גמישים המשתלבים זה בזה בלחיצה ויוצרים סגירה רציפה לאורך הפתח.
זהו מנגנון פשוט למראה, אך הוא שינה באופן משמעותי את הדרך שבה אורזים, ממיינים וגם מאחסנים מזון, חלקים קטנים, מוצרים טכניים ופריטים לשימוש יומיומי.
המונח "זיפלוק" מוכר כיום כשם כללי כמעט לכל שקית מהסוג הזה, אך במקור Ziploc® הוא שם מסחרי.
המותג הושק בארצות הברית על ידי Dow Chemical בשנת 1968, לאחר התפתחות של מנגנוני רוכסן פלסטיים שהחלה עוד קודם לכן.
השם עצמו מזכיר את שתי הפעולות שהשקית מבצעת: Zip, סגירה בדומה לרוכסן, ו־Lock, נעילה או קיבוע של הפתח.
משקית פסגור לזיפלוק – אותו רעיון שהתפתח למנגנוני סגירה שונים
כדי להבין מה מייחד שקיות זיפלוק, כדאי להתחיל דווקא משקיות הפסגור המוכרות.
מהי שקית פסגור רגילה?
שקית פסגור היא שקית שבפתח שלה שני פסי פלסטיק בעלי חתכים משלימים. בצד אחד נמצא פרופיל בולט ובצד השני מגרעת המתאימה לו.
כאשר לוחצים את שני הצדדים זה כנגד זה, הפרופילים משתלבים ונשארים מחוברים.
כדי לפתוח את השקית מושכים את שני צדי הפתח לכיוונים מנוגדים וכדי לסגור אותה עוברים באצבעות לאורך הפס ולוחצים אותו לכל אורכו.
המנגנון אפשר למעשה להפוך שקית פלסטיק פשוטה לאריזה שניתן לפתוח ולסגור שוב ושוב מבלי לקרוע אותה.
אז מה ההבדל בין פסגור לזיפלוק?
כאן חשוב לדייק: אין הגדרה טכנית אוניברסלית שמפרידה לחלוטין בין "שקית פסגור" לבין "שקית זיפלוק".
זיפלוק היה במקור שם של מותג מסוים, ובהמשך השם נכנס לשפה המדוברת ומשמש לתיאור משפחה שלמה של שקיות בעלות סגירה חוזרת.
עם השנים התפתחו כמה גרסאות של אותו מנגנון.
בגרסה הבסיסית סוגרים את הפסים ישירות באמצעות האצבעות.
בגרסאות אחרות נוסף סליידר – חלק קטן שנע לאורך הפתח ומחבר או מפריד בין הפרופילים.
לכן שקית עם סליידר היא סוג מתקדם יותר של שקית בעלת רוכסן פלסטי, אבל עצם קיומו של סליידר אינו מה שמגדיר שקית כ"זיפלוק".
איך מנגנון הזיפלוק מצליח להיסגר שוב ושוב?
העיקרון מזכיר רוכסן, אבל ללא שיניים נפרדות.
שני פסי הסגירה מיוצרים מפרופילי פלסטיק רציפים.
כאשר מפעילים עליהם לחץ במקום הנכון, הצורה של פרופיל אחד נכנסת לתוך השני ונוצרת אחיזה מכנית לאורך הפס.
החומר שממנו מיוצרים הפרופילים גמיש מספיק כדי להתעוות מעט בזמן החיבור והפתיחה, אך גם בעל "זיכרון" מבני מספיק כדי לחזור לצורתו.
לכן אפשר לבצע את פעולת הפתיחה והסגירה פעמים רבות כל עוד הפס לא נקרע, נמתח או מתמלא בלכלוך אשר מפריע לחיבור.
בשקיות עם סליידר, החלק הנע מרכז את הלחץ על שני הפרופילים לפי סדר לאורך פתח השקית.
במקום לעבור באצבעות ולוודא שכל הפס נסגר, מזיזים את הסליידר מצד אחד לצד השני.
למה הסגירה החוזרת משמעותית כל כך?
היתרון אינו רק נוחות.
בשקית רגילה צריך בדרך כלל לקשור את הפתח, להדביק אותו, להלחים אותו או להשתמש באביזר סגירה נפרד.
לאחר הפתיחה, לעיתים כבר אי אפשר להחזיר את האריזה למצבה הקודם.
בזיפלוק מנגנון הסגירה הוא חלק מהשקית עצמה. אפשר לפתוח אותה, להוציא חלק מהתכולה ולסגור אותה שוב בתוך שניות.
זו הסיבה שהמנגנון מתאים במיוחד לאריזות שבהן לא מוציאים את כל התכולה בפעם אחת.
ברגים ואומים במחסן, חרוזים וחלקים קטנים, מוצרי מזון, דוגמאות, רכיבי הרכבה או מוצרים שממוינים לפי סוג וגודל.
חשוב עם זאת להבדיל בין סגירה טובה לבין אטימה הנדסית מוחלטת.
שקית פסגור רגילה יכולה לצמצם חדירה של לכלוך ולחות, אך אין להסיק מכך שהיא אטומה לחלוטין לגזים, לנוזלים או ללחץ.
כאשר נדרשת אטימה ברמה מוגדרת יש להשתמש באריזה שתוכננה ונבדקה למטרה הספציפית.
מאילו חומרים עשויות שקיות זיפלוק?
רוב שקיות הזיפלוק והשקיות בעלות הפסגור השקוף מיוצרות מפוליאתילן – PE, ולא מ"ניילון" במובן הכימי של המילה.
המונח "שקית ניילון" משמש בעברית כשם כללי לשקיות פלסטיק, גם כאשר החומר בפועל הוא פוליאתילן.
אחד החומרים הנפוצים הוא LDPE – פוליאתילן בצפיפות נמוכה.
הוא מתאים במיוחד לשקיות מהסוג הזה משום שהוא גמיש, ניתן לייצור כיריעה דקה ושקופה ומאפשר יצירת שקית שנוחה לפתיחה, לקיפול ולסגירה.
שקיות פסגור מסחריות רבות מיוצרות מ־LDPE. גם Ziploc מציינת כי שקיות המותג שלה עשויות פוליאתילן.
ביישומים אחרים ניתן למצוא הרכבים המבוססים על סוגים נוספים של פוליאתילן או שילובים בין פולימרים, בהתאם לעובי, לגמישות, לעמידות ולתכונות הנדרשות מהאריזה.
ישנן גם שקיות ייעודיות שבהן חומר הגלם או התוספים מותאמים למטרה מסוימת, למשל שקיות אנטי־סטטיות לרכיבים אלקטרוניים, שקיות עבות לחלקים כבדים יותר או שקיות עם אזור לבן שניתן לכתוב עליו.
באתר אופיר ספקים מופיעות מספר גרסאות כאלה של שקיות פסגור.
באילו גדלים מייצרים שקיות זיפלוק?
אחד היתרונות של מבנה השקית הוא שאפשר לייצר אותה בטווח גדול מאוד של מידות.
בשוק ניתן למצוא שקיות קטנות מאוד המיועדות לברגים, תכשיטים, חרוזים או רכיבים אלקטרוניים, לצד שקיות גדולות המתאימות לבגדים, חלקים ומוצרים בנפח גדול יותר.
דוגמאות למידות שאפשר לפגוש הן:
- 40×60 מ"מ – לפריטים זעירים.
- 70×100 מ"מ – לרכיבים וחלקים קטנים.
- 100×150 מ"מ – מידה שימושית לאריזת מגוון פריטים.
- 150×200 מ"מ – למוצרים בינוניים.
- 200×300 מ"מ – לפריטים גדולים יותר.
- 300×400 מ"מ – לאריזות גדולות יחסית.
אלה אינן המידות היחידות.
בתחום האריזה קיימים עשרות גדלים, ולעיתים ניתן גם להזמין מידות מיוחדות.
לא רק הגודל קובע – גם עובי השקית חשוב
שתי שקיות באותה מידה יכולות להתאים לשימושים שונים לחלוטין אם עובי היריעה שלהן שונה.
שקית דקה מתאימה בדרך כלל לפריטים קלים ולמיון בסיסי. כאשר אורזים חלק בעל קצוות חדים, רכיב מתכתי או מוצר כבד יותר, נדרשת יריעה עבה יותר שתעמוד טוב יותר בפני מתיחה וניקוב.
לכן מידות האורך והרוחב מספרות רק חלק מהסיפור.
בבחירת שקית בעלת סגירה חוזרת צריך להביא בחשבון גם את עובי החומר, משקל התכולה, צורת המוצר, רמת ההגנה הנדרשת ומספר הפעמים שבהן צפויים לפתוח ולסגור את השקית.
זיפלוק מנגנון קטן שהפך לסטנדרט בתחום האריזה
הייחוד של שקיות זיפלוק אינו בשקית עצמה אלא בחיבור שבין השקית לבין מנגנון הסגירה.
במקום אריזה שצריך לקרוע או לסגור מחדש באמצעי חיצוני, מתקבלת אריזה שהפתח שלה תוכנן מראש לשימוש חוזר.
מאותו עיקרון בסיסי של שני פרופילי פלסטיק משתלבים נוצרו עם השנים שקיות פסגור פשוטות, מנגנוני סגירה משופרים, שקיות עם סליידר וגרסאות ייעודיות לתעשייה, למסחר ולשימוש ביתי.
וזו גם הסיבה שהשם זיפלוק נעשה מוכר כל כך: הוא מתאר בצורה כמעט אינטואיטיבית את הפעולה שהשקית מבצעת – סוגרים, פותחים, ומשתמשים שוב באותו פתח בלי לפגוע באריזה.
