אלישיב הרריהיכרותי עם עולם הסיגרים החלה אי שם בשנת 1989 במהלך שהותי בתפקיד בגרמניה. זה החל עם סיגרים פשוטים מייצור תעשייתי (מכונה) ורק מספר שנים מאוחר יותר התנסיתי עם האסכולה הגבוהה של עולם הסיגרים בעבודת יד.
עישון סיגרים היא דרך חיים או תרבות שפשטה בעולם בקרב ציבור רחב של אנשים משכבות חברתיות שונות לרבות נשים. העיסוק בעישון כרוך במספר כללים בסיסיים שמוקפדים על ידי המעשנים על מנת לחוות את החוויה במלואה.
הסיגרים יישמרו ביומידור ייעודי המטיח 70% לחות לשמירת טריות הסיגר, לפני עישון הסיגר ייקטם בעזרת קוצץ מתאים (ולא בנשיכה כפי שמופיע בסרטים). הדלקת הסיגר תהיה עם גפרורים מתאימים או מציתי גז ובשום מקרה לא על ידי מצית בנזין (זיפו). סיגר איכותי ייחשב ככזה שהאפר נשאר עליו עד הסרתו על ידי המעשן. זמן עישון ממוצע לסיגר בגודל קורונה יימשך כשעה עד שעה וחצי, החליט המעשן להפסיק את העישון לפני גמר הסיגר, הסיגר ייקטם ובשום מקרה לא יכובה במעיכה.
מרבית מעשני הסיגרים מודעים להליך ייצורו של הסיגר ולייצרני הסיגרים המובילים בעולם. המפורסמת והידועה מכל היא קובה המהווה גן-עדן לחובבי הסיגרים והרום. הסיגרים הקובניים מפורסמים בעולם כולו ונחשבים לאיכותיים והיקרים ביותר. מחירי הסיגרים משתנים בהתאם לגודל, לאיכות הטבק, ולמותג. בממוצע מייצרת קובה קרוב לשני מיליון סיגרים בשנה, וכולם מיוצרים כאן בעבודה ידנית. כידוע הטילה ארצות הברית אמברגו על יבוא סיגרים קובנים לארה"ב (מה שישתנה עכשיו עם ההסכמים החדשים שנחתמו בין המדינות) ולמרות זאת הסיגרים הקובניים עדיין מהווים 35% מהמכירות בעולם. מחירם היקר של הסיגרים נובע בעיקר מתהליך ייצורם החל משלב נטיעת שתילי הטבק ועד תהליך גלגולם של הסיגרים ושיווקם בעולם.
על פי רוב במהלך חודש ספטמבר מתחיל חריש השדות בדרך כלל בעזרת שוורים ע"מ למנוע נזקים לאדמה, במקרים רבים שותלים לסירוגין תירס וטבק באותה אדמה כדי לשמור על פוריותה.
את זרעי הטבק שותלים במשתלה ונדרשים כחודש וחצי עד שהזרעים מגיעים לגובה של 20-50 ס"מ ולמעשה מוכנים לשתילה בשדה. השתילה נערכת בחודשים אוקטובר דצמבר ותוך חודשיים עד שלושה צומח הטבק לגובה של מטר וחצי, קטיפת העלים מתבצעת בין דצמבר לפברואר ובתקופה זו נקטפים העלים בזוגות מחלקו התחתון של הצמח אחת לחמישה ימים. העלים מועברים לאסם גדול ומאוכסנים בזוית מסוימת על מנת שיהיו כמה שיותר במגע עם קרני השמש על מנת לשמר את הארומה והטעם שבעלים דבר המצריך שמירה על איזון עדין של האקלים באסם.
מצמח שהגיע לגודלו המרבי מפיקים שישה עד תשעה זוגות עלים,
העלים שנקטפו נתפרים יחדיו זוגות ונתלים ליבוש במשך כ 50 יום באסמי יבוש, במהלך הייבוש העלים משנים את צבעם לצהוב ואז לאדום זהבהב ובהמשך עוברים שני תהליכי תסיסה שנמשכים כשלושה חודשים. לאחר שלב התסיסה השני העלים מופרדים מייבשים אותם על לוחות יבוש הם נארזים בצרורות מיוחדים ומכסים אותם בקליפת YAGUA של עץ הדקל המלכותי. הצרורות נשלחים למפעל שם עוברים מיון ומועברים למערבל שמערבב מספר סוגי עלים כדי ליצור את הטבק למילוי.
כדי ליצור את הסיגר מגלגלים את הטבק למילוי בתוך עלה חיצוני CAPOTE ואחר כך מכסים אותו במעטפת החיצונית והאיכותית שנקראת .CAPA (עטיף).
ואמנם התהליך ארוך ומורכב ובהתאם מחירי הסיגרים. השוק רווי גם בסיגרים זולים יותר המיוצרים בהליך תעשייתי (מכונה), אולם אין מקום להשוואה בטעמים ובעיקר בהנאה הצרופה שבעישון סיגר משובח בעבודת יד .
בין הסיגרים הנפוצים ביותר בקובה יש את:
- Cohiba
- Romeo y julieta
- montecristo
- Vegas robina
- Partagas
ולסיכום, התחביב הזה בהחלט יקר, אולם כפי שאומרים אלו העוסקים בדבר, שווה כל פרוטה. אז עישון נעים ומומלץ עם כוס ברנדי משובח ביד.
אלישיב הררי
מרתק – תודה רבה לאלישיב הררי על המאמר המעשיר.